אלא, בהתאם לדעתו של מי היא משנה זו? משנה זו היא בהתאם לדעתו של רבי מאיר, האומר: אדם יכול להקנות בעלות על דבר שעדיין לא בא לעולם. בדומה לכך, רבי מאיר סבור שאפשר להטיל שעבוד על נכס שהלווה ירכוש לאחר מכן.

רב יעקב מנהר פקוד אומר בשם רבינא: בוא ושמע ראיה ממשנה (שביעית י, ה): שטרי חוב שמוקדמים, כלומר, שמתוארכים לפני התאריך שבו ההלוואה ניתנה בפועל, פסולים. זאת משום ששטר החוב מטיל שעבוד על נכסי הלווה. על ידי תיארוך המסמך למועד מוקדם יותר מן ההלוואה עצמה, נראה כאילו למלווה יש שעבוד על נכס שהלווה מכר לפני שלקח את ההלוואה, ובכך מתאפשר למלווה להוציאו במרמה מן הקונה. אבל שטרי חוב שמאוחרים כשרים, שכן אין בכך כדי לאפשר למלווה לרמות קונה.

הגמרא מסבירה: ואם עולה על דעתך לומר שנכס שהלווה רוכש לאחר קבלת ההלוואה אינו משועבד אפילו כאשר הוא כותב: הנכס שאקנה יהיה משועבד, והוא רוכש נכס ומוכר אותו לאחרים, או כאשר הוא כותב: הנכס שאקנה יהיה משועבד, והוא רוכש נכס ומוריש אותו ליורשיו, מדוע, אם כן, שטרי חוב מאוחרים כשרים? היה צריך לפסול אותם, שכן במקרים מסוימים הם מאפשרים למלווה לגבות במרמה נכס שאינו משועבד, למשל, אם הלווה רוכש נכס לאחר קבלת ההלוואה אך לפני התאריך הנקוב בשטר החוב, והוא מוכר אותו לאחר אותו תאריך. מקרה זה דומה למקרה שבו הלווה כותב: הנכס שאקנה יהיה משועבד.

הגמרא משיבה: בהתאם לדעת של מי היא משנה זו? משנה זו היא בהתאם לדעתו של רבי מאיר, שאומר: אדם יכול להעביר בעלות על דבר שעדיין לא בא לעולם.

רב משרשיא אומר בשם רבא: בוא ושמע ראיה מברייתא: בנוגע לגביית חוב במקרה של השבחת קרקע, כיצד קורה שאין אפשרות לגבות את החוב מנכסים משועבדים שנמכרו? שאלה זו מתעוררת במקרה שבו חייב מכר שדה לאחר והקונה השביח אותה, ובא בעל חוב וטרף אותה מן הקונה. כאשר הקונה גובה את שווי הקרקע מן המוכר, הוא גובה את הקרן אפילו מנכסים משועבדים שנמכרו לאחרים, אך את שווי ההשבחה הוא גובה רק מנכסים בני חורין.

ואם עולה על דעתך לומר שאותו נכס שהלווה רוכש לאחר קבלת ההלוואה אינו משועבד אפילו כאשר הוא כותב: הנכס שארכוש יהיה משועבד, והוא רוכש נכס ומוכר אותו לאחרים, או כאשר הוא כותב: הנכס שארכוש יהיה משועבד, והוא רוכש נכס ומוריש אותו ליורשיו, מדוע המלווה גובה את חובו על ידי גביית השבח מן הקונה? הרי השבח לא היה קיים בזמן ההלוואה, ולכן אינו משועבד.

הגמרא משיבה: בהתאם לדעת של מי היא משנה זו? משנה זו היא בהתאם לדעתו של רבי מאיר, האומר: אדם יכול להעביר בעלות על דבר שעדיין לא בא לעולם. הספק של שמואל מועלה לפי דעתם של החכמים.

הגמרא מעירה: אם תאמר שכאשר הלווה כותב: הנכסים שאקנה יהיו משועבדים, והוא קונה נכסים ומוכר אותם לאחרים, אינם משועבדים, ושכאשר הוא כותב: הנכסים שאקנה יהיו משועבדים, והוא קונה נכסים ומוריש אותם ליורשיו, אינם משועבדים, אם כן אינם משועבדים והשאלה הבאה לא תתעורר. אם תאמר שהם משועבדים, מהי ההלכה לגבי מי שלווה כסף ממלווה אחד ואחר כך לווה כסף ממלווה אחר, ובשני המקרים ציין שהנכסים שיקנה יהיו משועבדים, ולאחר מכן קנה קרקע? האם למלווה הראשון יש שעבוד על הנכס או שמא למלווה האחרון יש שעבוד על הנכס?

רב נחמן אמר: עניין זה הובא לפנינו, והחכמים שלחו תשובה משם, מארץ ישראל: המלווה הראשון קונה את הנכס, שכן שעבודו קדם. רב הונא אומר: המלווים חולקים את הנכס ביניהם. וכן מלמד רבה בר אבוה: המלווים חולקים את הנכס ביניהם. רבינא אמר: בפעם הראשונה שרב אשי לימד עניין זה הוא אמר לנו: הראשון המלווה קונה את הנכס. בפעם האחרונה שרב אשי לימד עניין זה הוא אמר לנו: המלווים חולקים את הנכס ביניהם. וההלכה היא שהם חולקים את הנכס ביניהם.

הגמרא מעלה קושיה מן הברייתא הנזכרת לעיל: בנוגע לגביית חוב במקרה של השבחת קרקע, כיצד ייתכן שהחוב אינו נגבה מנכסים משועבדים שנמכרו? שאלה זו מתעוררת במקרה שבו אדם מכר שדה לחברו, והקונה השביח אותה, ובא בעל חוב וטרף אותה מן הקונה. כאשר הקונה גובה את שווי הקרקע מן המוכר, הוא גובה את הקרן אפילו מנכסים משועבדים שנמכרו לאחרים, אך את שווי ההשבחה הוא גובה רק מנכסים שלא נמכרו. ואם כך הוא שבדרך כלל הנכס מתחלק בין בעלי החוב, אם כן, מאחר שגם לבעל החוב וגם לקונה יש שעבוד על השבחת הנכס, הקונה צריך לגבות רק מחצית משווי ההשבחה.

הגמרא משיבה: מה פירוש הברייתא, גם כן, כאשר היא מלמדת שהקונה גובה את ההשבחה? הברייתא מתכוונת שהוא גובה מחצית מן השווי של ההשבחה.